את הסמס לצילום לידה הראשון שלי קיבלתי כבר ביום שישי ב 11:00 בלילה
ומה היה כתוב שם? אני עם צירים, תיכף יוצאת לכיון הבית חולים. לידה שלישית, הנחתי שהיא יודעת ומכירה את עצמה. אז ישנתי כל הלילה עם הטלפון על ידי. וכלום, שקט. 

בבוקר מיד שלחתי סמס לבדוק מה קורה. ומה קרה? כלום. הגיעו לבית חולים, היו קצת צירים והפסיקו…שלחו אותם הביתה. את הטלפון הבא כבר קיבלתי ביום ראשון בצהריים – אני בבית חולים, מכניסים אותי לחדר לידה עם זירוז
טסתי, כמו משוגעת… ממה שזכור לי אחרי זירוז הכל עובד מהר מאוד.
הגעתי חסרת נשימה… ומה מצאתי….. את הילה, מתרווחת במיטה, כולה חיוכים…אין צירים ואין כלום

טוב נו, אם מחכים, אז בואו נתכונן לצילומים -הבגדים לא משהו אבל לפחות את השיער והפנים אפשר קצת לסדר

וככה מתחיל הסיפור שלנו. לידה שלישית, זירוז, הכל יעבור בצ'יק. אז זהו – שלא
לכל תינוק הקצב שלו, וכל לידה היא סיפור אחר. לפחות בית החולים יחסית ריק, הכל שקט ורגוע מסביב, אפילו נוף של ים יש לנו בחדר

אחרי כמה שעות החלו הצירים… כואבים, קרובים וממש לא פשוטים
לא פשוט לראות מישהו סובל כל כך. פה כבר היו רגעים שהנחתי את המצלמה ונגשתי לעזור, קצת מסאג' קצת תמיכה וקצת מילות עידוד. אנחנו כבר חמש שעות בחד לידה

אבל זה מוקדם מדי, אין פתיחה מספקת והתינוק עוד לא נכנס לתעלת הלידה
הילה מיואשת, הכאבים הם בלתי נסבלים וללא הפסקה ולכן היא מבקשת לקבל אפידורל, ושוב חוזר הרוגע לחדר הלידה

אחרי עוד כשעה המילדת מנסה שוב לילד את הילה. הפעם במיטה. אבל עם אפידורל זה לא פשוט, לא מרגישים את הצירים, לא יודעים מתי ללחוץ ולאיזה כיוון . עוד מיילדת מגיעה לחדר

ב 21:30 נכנס לחדר רופא. הילה כבר יותר מדי שעות עם אפידורל ופתיחה מלאה, בודקים את מצב העובר

יש ירידה בקצב פעימות הלב של העובר ובלית ביררה הרופא מכריז שצריך לנסות עם ואקום. אם הואקום לא יצליח, השלב הבא הוא ניתוח קיסרי. בתחילת תהליך הואקם הרופא מבקש ממני לא לצלם. אני עוזרת בדחיפות ותומכת בהילה באחת הרגליים. ואז סוף סוף מחילים לראות את הראש, ואני מקבלת אישור לצלם שוב. איזו התרגשות… זה כל כך לא דומה ללידה שאת עוברת בעצמך

והנה הוא מגיח לאויר העולם, הפלא בהתגשמותו. אחרי כמעט 11 שעות בחדר לידה איליי מצטרף לעולמנו בצעקות רמות

איזו התרגשות

המון מזל טוב להורים המאושרים

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
WhatsApp WhatsApp us